<h1>ספר הנייר הלכ' מילה</h1>
<h2>דף ח:</h2>
הוציא העובר ראשו חוץ ממעי אמו בין השמשות אעפ"י שלא יצא כולו אלא בליל שבת אין מלין אותו בשבת. וכל מי שאינו דוחה שבת אינו דוחה י"ט ראשון ודוחה י"ט שני. אבל בשני ימים טובים של ר"ה אינו דוחה לא את הראשון ולא את השני, וכן מילה שלא בזמנה אינה דוחה י"ט שני של ר"ה.
<h2>דף כט.</h2>
אחד עבד שנולד ברשות ישראל ואחד עבד הנלקח מן הגוי הכל חייב למולו אלא שיליד בית נמול לח' ומקנת כסף בו ביום שנלקח אפילו ביום שנולד נמול ביומו. יש מקנת כסף שנמול לח' ויש יליד בית שנמול ביום שנולד, כיצד לקח שפחה ולקח עוברה עמה וילדה הרי זה נמול לח'. ואעפ"י שלקח העובר בפני עצמו והרי העובר עצמו כמקנת כסף הואיל וקנה אמו קודם שתלד הרי זה נמול לח'. לקח שפחה לעובריה או שלקח שפחה על מנת שלא להטבילה לשם עבדות אעפ"י שנולד ברשותו נמול ביום שנולד שהרי נולד זה כאילו הוא מקנת כספו לבדו וכאילו היום קנהו, שאין אמו בכלל שפחות ישראל כדי שיהא הבן יליד בית, ואם טבלה אמו אחר שילדה הרי זה נמול לח'. לקח עבד גדול מן הגוים ולא רצה העבד לימול מגלגלין עמו י"ב חדש, יתר על כן אסור לקיימו כשהוא ערל אלא חוזרו ומוכרו לגוים. ואם התנה עליו מתחילה והוא אצל רבו הגוי שלא ימול אותו מותר לקיימו והוא ערל ובלבד שיקבל עליו ז' מצות ויהיה כגר תושב. אבל אם לא קבל עליו ז' מצות יהרג מיד. ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג.
